קודם להבין מה קרה
סרבנות קשר יכולה לנבוע מהסתה, מקונפליקט נאמנויות, מאירוע שחווה הילד, מקושי הורי, מחרדה או משילוב של גורמים. האבחנה משפיעה על דרך הטיפול ולכן נדרשת בדיקה מקצועית ולא סיסמה.
הורה שילדו מסרב לקשר צריך לבחון גם את חלקו, בלי לוותר על זכות הילד לקשר ובלי לקבל נתק כמצב קבוע.
הזמן הוא גורם מהותי
בשלבים הראשונים ניתן לעיתים לבלום את ההידרדרות באמצעות תיאום, טיפול או החלטות ברורות. לאחר חודשים של נתק, הילד עלול לבנות סביב הסירוב זהות וסיפור שקשה יותר לשנות.
לכן פנייה מוקדמת וממוקדת חשובה יותר מעשרות הודעות כועסות בין ההורים.
הכלים האפשריים
בהתאם לנסיבות ניתן לבקש תסקיר, מינוי אפוטרופוס לדין, טיפול לחידוש קשר, הדרכה הורית או קביעת מסגרת מפגשים מוגנת וזמנית. במקרים חמורים נשקלות גם סנקציות או שינוי בהסדרים.
מרכז קשר הוא כלי שנועד לאפשר קשר בטוח במצבים מסוימים; הוא אינו אמור להפוך לברירת מחדל ממושכת כשהסיכון אינו מצדיק זאת.
לשמור את הילד מחוץ להליך
אין לחקור את הילד, לבקש ממנו לבחור צד או להפוך אותו לשליח. התיעוד וההתנהלות צריכים להיעשות על ידי המבוגרים ובאמצעות אנשי המקצוע, תוך שמירה על מרחב רגשי בטוח ככל האפשר.
המידע בעמוד הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ משפטי המבוסס על נסיבות המקרה. בדיני משפחה, פרט שנראה קטן עשוי לשנות את התמונה ואת דרך הפעולה.